פסחוב נ' ציון בריגה ובניו עיר ימים בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה להשבת כספים ששילם התובע לנתבעת עת רכש ממנה דירה, ע"פ הסכם מכר שנחתם בינהם, ואשר בסופו של דבר בוטל באמצעות הסכם נוסף- הסכם ביטול.

2.לשיטת התובע, הנתבעת לא מילאה אחר הוראות הסכם הביטול ולא השיבה לו את מלוא הפרשי הריבית המגיעים לו בגין תשלומים ששילם על חשבון התמורה שנקבעה בהסכם המכר.

התובע ערך חישוב ובו פירט מהו המועד בו שילם כל תשלום, מהו מועד ההשבה ומהי הריבית שנצברה בתקופת הביניים אשר על הנתבעת היה להשיב לו. בנוסף טען התובע, כי יש לצרף לסכום הריבית גם הפרשי מדד, ובנוסף לשלם לו ריבית והצמדה בגין פיגור בהשבת סכום שכר טרחת עו"ד ששילם בקשר עם הסכם המכר.

3.הנתבעת אינה מכחישה כי התובע ביצע תשלומים בסכומים ובמועדים בהם נקב, למעט התשלום החמישי, שלטענתה חלק ממנו שולם על חשבון ריבית פיגורים בה נשא התובע בשל פיגוריו בתשלומים ע"פ הסכם המכר.

לטענת הנתבעת, הסכם הביטול מפנה להוראות הסכם המכר, באופן שהתובע אינו זכאי להשבת סכומים נוספים כטענתו, בשעה שהנתבעת היתה רשאית לנכות סכומים שונים מהסכומים שהגיעו לתובע מכח הסכם הביטול, ובפועל השיבה לו סכומים ביתר.

יש להכריע אם כן, האם עמד התובע בהוראות הסכם המכר והסכם הביטול המזכות אותו בהשבה כטענתו.

4.בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

הוצגו בפני הסכם המכר, הסכם הביטול ותכתובות שונות בין הצדדים לגבי התנהלותם במשך כל התקופה מאז נחתם הסכם המכר ועד להגשת התביעה.

מעיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים ובמסמכים הנוספים שצורפו, ברור כי מערכת היחסים בין הצדדים היתה ארוכה וממושכת ולא התנהלה על מי מנוחות.

ההתקשרות בין הצדדים בהסכם המכר נערכה בדצמבר 2008, בעוד שהסכם הביטול נחתם במרץ 2010, כלומר מדובר במערכת יחסים שנוהלה משך כשנה וחצי.

התכתובות שהוצגו מעידות כי לצדדים היו טענות רבות ושונות האחד כלפי השני בדבר הפרות ההסכם, והדברים עלו גם בדיון שהתקיים בפני.

כאמור, הנתבעת לא חלקה על החישובים שהציג התובע, למעט סכומו של התשלום החמישי על חשבון תמורת המכר, אך הראתה כי זכאית היא, על פי סעיף 17.7 להסכם המכר (אליו מפנה הסכם הביטול), לנכות מסכום ההחזר ריבית פיגורים בגין איחורים בתשלומים.

התובע, לא הכחיש כי התשלומים לא בוצעו במועד, אך לגירסתו: "היה פיגור בתשלום אבל הוא נוצר מהעובדה שהם לא נתנו לי את הערבות הבנקאית על פי חוק המכר. יש חשבונות בנק שמראים שהפקדתי כסף במטרה להעביר להם והם לא שיתפו פעולה".

כלומר, התובע טען לעיכוב בתשלומיו בשל אי הנפקת הערבויות במועד על ידי הנתבעת, ואילו הנתבעת מצידה טענה כי שגרת התנהלותו של התובע היתה להתחמק מקבלת הערבויות אשר הוכנו מבעוד מועד, על מנת לדחות בדרך זו את מועדי התשלומים על פי הסכם המכר.

לפיכך ולכאורה, משהודה התובע כי פיגר בתשלומים, זכאית היתה הנתבעת לנכות מסכום ההשבה את ריבית הפיגורים על פי המוסכם בין הצדדים.

5.אמנם התובע העלה טענות בענין זה, אולם על מנת לבחון את טענותיו היה עליו להציג ולהוכיח את ההתנהלות העובדתית לה הוא טוען - וזאת לא נעשה, כשלמעט תכתובות חלקיות בין הצדדים לא הובאו ראיות מספיקות לצורך קביעת ממצאים עובדתיים, והתובע לא הראה כי על אף הפיגור בתשלומיו, זכאי הוא להשבת מלוא הסכומים ללא ניכוי ריבית פיגורים. התובע לא הביא עדים לעניין זה, ולא הציג מסמכים המעידים כי הנתבעת פיגרה בהנפקת הערבויות או כי הפרה בדרך אחרת את המוסכם בין הצדדים.

6.גם טענת התובע כי על הנתבעת לשלם לו ריבית והצמדה בגין איחור בהשבת דמי שכר טרחת עו"ד לא הוכחה. בחינת נוסח הסכם הביטול מלמדת כי הצדדים ייחדו סעיף נפרד להשבת סכום זה – סעיף 4 - בו לא נרשם (כפי שנרשם מפורשות בסעיף 3 לגבי השבת תמורת המכר) שהתובע יהא זכאי לריבית כלשהי, ומכלל ההן שומעים את הלאו.

התובע אף לא הוכיח כי הוא זכאי להצמדת סכום שכר הטרחה, ולא הראה מהם המועדים הרלוונטיים לצורך כך (על פי סעיף 4 האמור – המועד בו השלימה הנתבעת מכירת הדירה לאחר וקיבלה שכר טרחה מידיו).

7.בנסיבות אלה, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להרים את הנטל כנדרש ולהוכיח תביעתו כנגד הנתבעת, ואני מורה על דחיית התביעה.